<h1>שבלי הלקט סימן ק"י</h1>
<h2>דף פז:</h2>
ומאי דאמרינן בפרק המצניע [צ"ב ע"א] בפיו ובמרפקו פטור, מאי טעמא לא אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום, דהתם הוצאת כלים הוא כמו שמוציא בפיו, דאע"ג דהוא במחשבתו משויא ליה מקום, בטלה דעתו אצל כל אדם. אבל אוכלין שדרכו שלאדם להתפרנס בתוך פיו, אע"ג דאין בו ארבעה על ארבעה, מחשבתו משויא ליה מקום. ובפי הכבשן ובפי הכלב נמי פעמים שאדם נותן אוכלין בפי הכבשן ובפי הכלב. הכא נמי למאן דסחי מיא, פעמים שאדם נהנה בלחות המים שעליו בין בגופו בין בשערו. אי נמי איכא למימר אע"ג דאין דרך הוצאה בכך, מכל מקום פטור אבל אסור, וכי היכי דאסרו ברשות הרבים הם הכי נמי אסרו בכרמלית. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו, שלא היה צריך המקשה להאריך כל כך. והא דאמר שהמים פחות מכשיעור, ונדחק להפריש שיעור מים משאר משקין, זה אי איפשר שהרוחץ כל גופו במים לא יהא טופח על בשרו כמה רביעיות. והא דאמרינן מים כדי לשוף בהן את הקילוריות מפרש בירושלמי [שבת פ"ח ה"א] אמר ר' לעזר הדא דאת אמר באילין מיא דטלא, ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. וזה ודאי אי איפשר שלא יהא טופח על בשרו כשיעור הזה. ומה שאמר אין דרך הוצאה בכך, ודאי דאין דרך הוצאה בכך, אבל מכל מקום לא נתיר אותו לכתחילה, והוי כשאר פטורי דשבת. ורבה נמי דאמר לנגובי שפיר לכתחילה קאמר, שגם בכרמלית אין מטלטלין בו לכתחילה אלא בארבע אמות. וגאון אחר השיב הרוחצין במי נהר בשבת לא מצינו בשום מקום שאסור לשפשף, שאין מלאכת כיבוס בבעלי חיים ולא נאסרה רחיצה אלא בחמין שהוחמו בשבת. ושהביא ראיה [יומא פ"ח ע"א] ר' יוסי אומר יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף, לא כיון חביבי דבריו, שדברי ר' יוסי אינם לא בשבת ולא ביום הכיפורים, אלא אפילו בחול, ואצל מי שהיה שם כתוב על בשרו היא שנויה. ואיסור השיפשוף משום מחיקת השם הוא. ואומר אני שהחליף אחי משנתו ורצה להביא ראיה מזו ששנינו הרואה קרי ביום הכיפורים יורד וטובל כדרכו ולערב ישפשף. והוינן בה ולערב ישפשף, מה דהוה הוה. ואוקימנה אימא ומבערב ישפשף. למד אחי מיכן אלמא שיפשוף ביום הכיפורים אסור. ההוא שיפשוף בחמין הוא, דהא משום שלא יהא עליו דבר חוצץ שאם יראה בלילה או למחר קרי יטבול ויטהר. ובעל התרומה כתב אסור לאדם ליכנס במים בשבת אם נוגעין בגדיו במים פן יסחטם, כדאמרינן פרק אילו קשרים [שבת קי"ג ע"ב] פגע באמת המים כול', והמלבן הוי אב מלאכה. אבל משום מצוה מותר כדי להקביל פני רבו, כדאמרינן פרק בתרא דיומא. מכל מקום צריך ליזהר פן יבוא לידי סחיטה וליבון.
